עב"ל 210/97

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מותו של אלי רז, בעל בית ספר לנהיגה בירושלים, שנפטר ב-29 בדצמבר 1993 מאוטם מוחי. בית הדין האזורי דחה תחילה את טענת התלויים ברז, וקבע כי אין קשר סיבתי משפטי בין אירוע חריג בעבודתו של רז לבין מותו. התובעים ערערו על החלטה זו, וטענו כי האירוע בעבודתו של רז היה בעל אופי אקוטי והתרחש בסמוך לאוטם. הם גם חלקו על הסתמכותה של הערכאה הנמוכה יותר על הערכת המומחה הרפואי בדבר מידת השפעת הלחץ על בריאותו של רז. המפתח לערעור היה פרשנות חוות דעתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין אירוע עבודתו של רז לבין מותו. המומחה סבר תחילה כי השפעת אירוע העבודה הייתה רק 25% מכלל הגורמים שתרמו למותו של רז, אך בהמשך הבהיר כי אלמלא הלחץ שחווה רז בעבודה, הדימום שהוביל למותו לא היה מתרחש באותה עת. בית הדין לערעורים, בראשות השופט רוזנפלד, קיבל את הערעור. בכך היא הדגישה כי במקרים של ביטוח לאומי יש לפרש כל ספק לטובת המבוטח. בית המשפט הגיע למסקנה כי השפעת אירוע העבודה לא הייתה פחותה בהרבה מגורמים תורמים אחרים וכי קיים קשר של סיבה ותוצאה בין עבודתו של רז לבין מותו. משכך, נקבע כי מותו של רז היווה "פגיעה בעבודה", ופסק הדין התהפך לטובת המערערים. בית המשפט אף הורה למוסד לכסות את הוצאות המערערים, וקבע את הסכום על 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.