ב"ש 1038/85

תקציר

מדובר בבקשה של בנק להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בתחילה הורה רשם בית המשפט המחוזי לחברה החייבת לשלם לבנק סכום בתוספת ריבית והצמדה, אך בהמשך הבין הבנק כי הסכום שנפסק נמוך משמעותית ממה שביקש. הבנק, שסבר בטעות כי מדובר בפסק הדין הנכון, נמנע מלערער בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק של 45 יום. היא הכירה בפער רק כאשר פנה אליה משיב לקבלת פשרה. לאחר מכן ניסה הבנק לערער ולהאריך את המועד האחרון להגשה, אך הגיש בטעות את הערעור לבית המשפט המחוזי במקום לבית המשפט העליון, כנדרש בערעורים על החלטת הרשם. למרות שבסופו של דבר הועבר הבקשה לבית המשפט העליון, ערעור הבנק היה הרבה מעבר לתקופה המותרת, והשיהוי יוחס לטעות הן של הבנק והן של באי כוחו. בית המשפט העליון הדגיש כי מועדים סטטוטוריים מחייבים אלא אם כן הם מוצדקים על ידי נסיבות יוצאות דופן שאינן בשליטת בעלי הדין, כגון מחלה או היעדרות בלתי נמנעת, וכי טעויות או רשלנות של בעל הדין או בא כוחו אינן עומדות בדרך כלל ברף זה. צוין כי פסק הדין היה ברשותו של הבנק למעלה משנה, במהלכה הסתמכו עליו המשיבים. משכך, בית המשפט לא מצא הצדקה מוצדקת להארכת המועד לערעור ולכן דחה את בקשת הבנק. הבנק חויב לשאת בהוצאות המשפטיות של הצדדים המשיבים. החלטה זו מדגישה את חשיבות העמידה בלוחות זמנים פרוצדורליים וממחישה את חוסר הרצון של בתי המשפט להעניק הארכות אלא אם הוצגו נימוקים משכנעים.