ע"א 7764/01

תקציר

במקרה משפטי זה הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר אישר את בקשת המשיב מס' 1 לדמי ניהול בגין עיזבון, לצד אגרות שכבר ניתנו למשיב אחר. סוגיית הליבה נסובה סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 152 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, המגדיר החלטות ספציפיות של בית המשפט שניתן לערער עליהן בזכות. המשיב מס' 1 טען, כי החלטות בעניין שכר טרחת מנהל עיזבון לפי סעיף 91 לחוק הירושה אינן מנויות בסעיף 152 ולכן מחייבות רשות ערעור. למרות שסעיף 152 בוטל בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הוראת מעבר אפשרה את אכיפתו עד לכינונם המלא של בתי המשפט לענייני משפחה עד ליום 1.9.1998. מאחר שהמקרה הנדון הוגש לפני מועד זה, קבע בית המשפט כי ההוראה עדיין חלה, ומחייבת ערעור בסמכות ולא בזכות. בית המשפט ציטט פסק דין שניתן לאחרונה שאישר פרשנות זו והבהיר כי טעותו של המערער בהגשת ערעור ישיר, במקום לבקש רשות ערעור, הייתה סבירה בהתחשב במורכבות המשפטית ובחוסר הבהירות באותה עת. משכך, האריך בית המשפט את המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור, בקובעו כי הטעות הפרוצדורלית אינה מהותית דיה כדי לשלול את זכותו לערער על ההחלטה. זאת ועוד, בקשתו של המערער לפטור מאגרה ובטוחות נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות למצוקה כלכלית. למערער ניתנו 7 ימים להגיש את בקשת רשות הערעור הנדרשת, עם ערבות שתופקד תוך 30 יום. בהחלטה זו מיום 9.1.2002 לא הוצא צו להוצאות.