סע"ש 16492-05-12

תקציר

בית הדין פסק לטובת התובעת, שתבעה את מעסיקה לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו שנצברו במהלך 45 שנות עבודתה. התובעת טענה כי הייתה הבנה והסכמה כי היא תקבל תשלום עבור ימי מחלה שלא נוצלו בעת פרישתה, הבטחה שניתנה לכאורה לה ולעובדים אחרים ונתמכה גם בהתנהלותה בפועל של הנתבעת בתשלום פיצויים לעובדים שפרשו בגין ימי מחלה שלא נוצלו. טענה זו נתמכה בעדויותיהם של מספר מורים שעבדו אצל הנתבעת וקיבלו פיצוי זה עם פרישתם. הנתבעת טענה כי נוהג זה הופסק בשנת 2006 עקב ייעוץ משפטי שקיבל, אך בית המשפט מצא את טענות התובע ועדויותיו משכנעות יותר. התובעת הייתה זכאית לפיצוי בגין 375 ימי מחלה שלא נוצלו, שחושבו לפי שכרה החודשי בסך 7,836 ₪. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 117,540 ₪, אשר כלל גם הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק משנת 2008 ועד למועד התשלום המלא. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע 3,000 ₪ הוצאות משפט ו-10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שניהם נושאי ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 14.5.2014 ועמדו לרשות הצדדים 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.