ת"א 35146-10-19

תקציר

השופטת החליטה לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע על הסף, בשל חוסר תום לב וחוסר גילוי מלא של העובדות מצד התובע, שהיו גם הטענות המדויקות שהעלה התובע כלפי הנתבע. השופטת מצאה כי תביעת התובע נוסחה באופן לא מדויק, וכי כל התביעה הכספית כנגד הנתבעת יכולה להסתכם במחיר של מנוף אחד, הרביעי, שכן האשראי שהעמיד התובע לא נוצל אך ורק לאותה עסקה. יתר על כן, השופטת הצביעה על מספר סתירות ואי התאמות בכתבי הטענות ובעדויות התובעת, הנוגעות לגורל האשראי שהועמד ולעסקאות שביצעו התובעת וחברת הבת שלה בנוגע לעגורנים. עוד מצאה השופטת כי טענות התובעת בדבר המחאת הזכות – ניסיון להציג את ההמחאה כחוזה משולש, להטיל חובת גילוי קפדנית על הנתבע ולטעון להטעיה בזדון – חסרות בסיס עובדתי, ומהוות ניסיון לעוות את מציאות המקרה. נהפוך הוא, השופטת קיבלה את אפיון היחסים המשפטיים הנובעים מהמחאת הזכות על ידי הנתבע כיחסים של "שכנות משפטית כפויה". יתר על כן, הדגישה השופטת את התפקיד הפסיבי שמילאה הנתבעת במשימה, ואת העובדה שהתובעת הבינה טוב יותר את מצבו של קדם, ולכן לא הייתה לנתבעת חובת גילוי אקטיבית כלפי התובע. עוד ציינה השופטת כי הקיזוז של הנתבעת כנגד התשלום עבור העגורן הרביעי היה כדין, ולכן דחתה את טענות התובעת בעניין ההתעשרות. בעקבות זאת הורתה השופטת לתובע לכסות את שכר טרחת הנתבע והוצאותיו שנגרמו לו במהלך המשפט, בסך 170 אלף שקל.