ת"פ 51991-05-14

תקציר

באירוע המדובר ישבו הנאשם ושני חבריו בגן ציבורי וצרכו אלכוהול. סיור שגרתי של שוטרים, בהם גנטו סאלם ואלמו בלאי, הגיע למקום ושפך בקבוק וודקה פתוח. הסלמה זו הובילה לכך שהנאשם קם על רגליו ומחה. לאחר מכן החליט השוטר גנטו לעכב את הנאשם, מה שגרם לנאשם להתנגד ולמשטרה להחליט לעצור אותו. המצב הסלים עוד יותר כאשר המשטרה השתמשה בטייזר על הנאשם. הנאשם הואשם בכך שאיים על השוטרים, תקף את השוטר אלמו באגרופים בחזהו והפריע לשוטרים במילוי תפקידם. עם זאת, השופט קבע כי פעולות המשטרה היו בלתי חוקיות, שכן היא לא פעלה בהתאם לחוק למאבק בתופעת השכרות ולא הפעילה שיקול דעת ושיקול דעת כנדרש בתקנות הרלוונטיות. שפיכת האלכוהול, שהיה בקבוק וודקה מלא וסגור, לא הייתה מוצדקת, וגם המעצר והשימוש בטייזר שבאו בעקבותיו היו בלתי חוקיים. השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם לא היוו איום, שכן דבריו היוו הבעת מחאה וזעם כלפי מעשיה הבלתי חוקיים של המשטרה ואינם עולים כדי עבירה פלילית. באשר לאישום התקיפה, השופט לא השתכנע כי הנאשם היכה את השוטר באגרופים במכוון, במיוחד לאור עדויות שונות של השוטרים והפקחים. עם זאת, השופט מצא את הנאשם אשם בהפרעה לשוטר, שכן סירובו של הנאשם לשתף פעולה ולהישמע להוראות השוטרים לא היה חוקי, למרות שהמעצר עצמו היה בלתי חוקי. למרות קביעה זו, בחרה השופטת שלא להרשיע את הנאשם בשלב זה. גזר הדין מותח ביקורת על התנהלות המשטרה לאורך האירוע ומדגיש את הצורך באדיבות, כבוד ושיקול דעת במצבים כאלה. השופט ציין גם את השימוש הבעייתי בשני טייזרים בו זמנית, שהיה מופרז ומנוגד לנהלים.