עת"מ 37655-10-14

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד החלטת העירייה להטיל עליהם חיובים מסוימים הנוגעים להיטלי פיתוח. העירייה ביססה את החלטתה על חוק סלילת רחובות, התשי"ח-1958, שלטענת העותרים לא היה הנימוק שניתן לחיובים בעת שהוטלו לראשונה. בית המשפט מצא כי אמנם העירייה לא הייתה צריכה לשנות את נימוקיה, אך אין בכך כדי להצדיק מחיקת טענות המשיב, וממילא אין בכך כדי להשפיע על תוצאת העתירה. לגופו של עניין, השאלה המרכזית הייתה האם התשלומים ששילמו העותרים בשנת 1972 היו דמי פיתוח או דמי השתתפות. אילו היו אלה היטלי פיתוח, היו העותרים פטורים מתשלום היטלים מסוימים לפי חוק סלילת רחובות, התשע"ב-2012. בית המשפט קבע, כי התשלומים ששילמו העותרים אינם דמי פיתוח הצמודים להיקף הבנייה שניתן בהיתר הבנייה שלהם, ולכן הם אינם פטורים מהחיובים. זאת ועוד, היתר בנייה שני שניתן לעותרים ללא הטלת חיובים מסוימים לא יצר תקדים המונע את הטלתם כעת. לבסוף, החלטת "הגיחון" לפטור את העותרים מאגרות מסוימות הקשורות לביוב לא חייבה את העירייה ולא השפיעה על החיובים הנדונים. מאחר שהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, עתירתם נדחתה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.