ת"א 62924-11-14

תקציר

פסק דין זה נובע משלוש תביעות נפרדות שהגישו שכנים זה נגד זה בגין לשון הרע ומטרד אישי. התביעה הראשונה הוגשה על ידי התובע מס' 1, אשר טען כי הנתבע כינה אותו "חולה נפש" בשתי הזדמנויות וביקש פיצוי בסך 120,000 ₪. בתביעה השנייה, שהוגשה על ידי התובעת מס' 1 ומספר בני משפחה נוספים, פורטו 29 מקרים של הטרדות מצד הנתבעת בין השנים 2014 ל-2015, לרבות השמעת מוזיקה רועשת, ביצוע תנועות מגונות והשמעת אמירות פוגעניות. הם דרשו פיצוי בסך 1,650,000 ₪. התביעה השלישית ביקשה צו מניעה שיאסור על הנתבע להטריד ולאיים על התובעים. השופט איחד את שלושת המקרים ובחן כל אירוע כדי לקבוע אם הוא מהווה לשון הרע או מטרד אישי. הם מצאו כי התובעים לא הצליחו להוכיח חלק מהאירועים. עם זאת, הם הוכיחו שמונה מקרים של מטרד אישי ושלושה עשר מקרים של לשון הרע נגד תובעים שונים. בתביעות לשון הרע עברה השופטת לשלב השלישי של הניתוח ובחנה האם חלות ההגנות והחסינויות לפי חוק איסור לשון הרע. הם קבעו כי טענת ההדדיות של הנתבע אינה תקפה, שכן היא אינה נתמכת בראיות ולא יכולה להיחשב כהגנה לכל התובעים, אלא רק לתובע מס' 1. בשלב הסופי של הניתוח פסק השופט על הסעד המתאים. הם פסקו לתובעים פיצויים בסכומים משתנים בגין לשון הרע, שנעו בין 4,000 ₪ ל-36,000 ₪, ו-10,000 ₪ כל אחד לתובעת מס' 1 ולתובעת מס' 2 (מריטה) בגין מטרד אישי. הנתבע חויב לשלם את הסכומים הנקובים בפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ושכר טרחת עורך דין לכל התובעים. בנוסף, התביעה לסעד של צו מניעה נדחתה, מאחר שהנתבע כבר לא גר מול התובעים. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, כאשר הנתבע צפוי לקיים את פסק הדין.