ע"א 246/05

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת קרקע. התובע, חיים קורן, והנתבעים, משה וניצה גרבר, טוענים שניהם לבעלות על אותה חלקה. קורן טוען כי יש לו בעלות מלאה או חלקית על הקרקע, ואילו בני הזוג גרבר טוענים כי לקורן יש רק זכות שימוש בדירה. הראיה העיקרית שנדונה על ידי בית המשפט היא הסכם קורן-חפץ, מסמך לא רשמי המתאר את השימוש בקרקע ככביש גישה משותף. למרות שהמסמך מעולם לא נחתם, בית המשפט מקבל ראיות בעל פה כי הושג הסכם בעל פה וכי שני הצדדים פעלו על פיו במשך שנים רבות. משכך, בית המשפט מכיר בתוקפו של ההסכם וקובע כי לקורן אינטרס מועיל במקרקעין שבידי הנתבעים. כמו כן, השופטת שוקלת ודוחה את טענות הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על יסוד התיישנות ושיהוי. בפסק הדין נקבע כי זכותו של קורן על הקרקע מקורה בעת כריתת הסכם קורן-חפץ, והנתבעים הודו שוב ושוב בזכותו להשתמש בקרקע. לפיכך, תקופת ההתיישנות אינה חלה. עוד קובע השופט כי קורן לא ויתר על זכויותיו וכי מצבם של הנתבעים לא הידרדר כתוצאה משיהוי ההליכים המשפטיים. כמו כן, השופטת קובעת כי תוכנו של הסכם קורן-חפץ מקנה לקורן זכות לא בלעדית בשטח מוגדר במקרקעי הנתבעים לצורך גישה וחניה. זכות זו מהווה טובת הנאה במקרקעין, אותה יש לרשום בפנקסי המקרקעין. השופט מורה למינהל מקרקעי ישראל לוודא שזכותו של קורן תירשם בתוך 90 יום ופוסק לקורן הוצאות בסך 30 אלף שקל, כאשר מינהל מקרקעי ישראל תורם 10,000 שקל. עוד קובע פסק הדין כי טענות נוספות שהוצגו על ידי הצדדים מיותרות כעת, לאור פסק הדין, ומזמין אותם להציג את עמדותיהם בנקודות אלה בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לערעור בתוך 45 יום מיום מסירתו, שהתקיים ביום 30.11.09.