ת"א 13002-03-14

תקציר

מדובר בסכסוך על שימוש ברכוש משותף בשני בניינים סמוכים בהרצליה. התובעים, שבבעלותם חלק מהמבנים והקרקע עליהם הם עומדים, טענו כי הנתבעים, בעלי דירות אחרים, השתלטו שלא כדין על חלקים מהרכוש המשותף - הגגות והחצרות - ועשו בהם שימוש מבלי לשלם דמי שימוש. הם ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעים לפנות את השטחים הכבושים, לשלם פיצוי על דמי שימוש שלא שולמו ולפצות את התובע על הוצאות שנגרמו לו בניסיון כושל ליזום תוכנית התחדשות עירונית. הנתבעים, שגם טענו נגדית ושלחו הודעת צד ג', טענו כי השטחים המדוברים הוקצו לשימושם הבלעדי לפני שנים רבות וכי התובעת השתלטה גם על חלקים מהרכוש המשותף. הם גם ערערו על סמכותו של התובע לשמש כדירקטור בחברות שבבעלותן המבנים. בית המשפט קבע כי החצרות והגגות אינם נחשבים לרכוש משותף. היא שוכנעה כי בעלי הדירות הסכימו היסטורית לחלק את השימוש בשטחים אלה, וכי הבעלים הנוכחיים רכשו את דירותיהם מתוך הבנה שחלקים מסוימים בשטחים המשותפים מיועדים לשימושם הבלעדי. לפיכך, נדחתה תביעת הפינוי ותשלום דמי השימוש. בית המשפט דחה גם את תביעת הפיצויים בגין תכנית ההתחדשות העירונית, שכן הסכמת הנתבעים לתוכנית לא הייתה בלתי חוזרת, והם חזרו בהם ממנה באופן לגיטימי לאחר שנודע להם כי היא תפגע בזכויותיהם. באשר להודעת הצד השלישי, הורה בית המשפט על דחותה מאחר שהתביעה העיקרית נכשלה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. פסק הדין עודד את הצדדים לפרק משפטית את השותפות ביניהם אם לא יוכלו לחיות בדו-קיום. התיק נדון בפני השופטת כרמלה האפט בבית משפט השלום בתל אביב - יפו, ופסק הדין ניתן ב-27 במרץ 2018.