ת"ע 30541-10-21

תקציר

מדובר בסכסוך על צוואה שהשאירה אישה שנפטרה. התובעים, שניים מבניו של המנוח, ביקשו לקיים את הצוואה, ואילו הנתבע, בן נוסף, טען כי יש לבטל את הצוואה מכמה טעמים. ראשית, הנתבע טען כי המנוח ביטל את הצוואה בכך שערך צוואה מאוחרת. עם זאת, השופט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמנוח ערך צוואה מאוחרת תקפה. הנתבע טען כי התובעים נטלו חלק בניסוח הצוואה המקורית או השפיעו שלא כדין על המנוח, אך השופט דחה טענות אלה ולא מצא כל ראיה למעורבותם של התובעים בעריכת הצוואה או להשפעה בלתי הוגנת כלשהי שהופעלה על המנוח. בנוסף, ציינה השופטת כי טענות הנתבע בדבר ההתעללות הנטענת של התובעים במנוח לא נתמכו בראיות והתרחשו שנים לאחר עריכת הצוואה. עוד טען הנתבע כי הצוואה אינה הגיונית ואינה משקפת את רצונו של המנוח, אך השופט מצא כי הצוואה סבירה ומייצגת נאמנה את כוונותיו של המנוח. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של הנתבעת וציינה כי היא לא פעלה בתום לב והעלתה טענות לא מבוססות. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת התובעים, קיבל את הצוואה לקיום צוואה ודחה את התנגדות הנתבע. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים.