עמ"נ 26008-04-12

תקציר

המקרה נסוב סביב היטל השבחה המוטל על בעלי קרקעות שערך נכסיהם עולה עקב החלטות תכנוניות. ההיטל מחויב בסעיף 196א לחוק התכנון והבנייה, הקובע כי על הוועדות המקומיות להטיל מס זה בשיעורים המפורטים בתוספת השלישית. על פי התוספת, ההיטל חל כאשר יש עליית ערך מקרקעין עקב תכניות מאושרות, הקלות שניתנו או שימוש חורג מותר. במקרה זה, ההיטל הופעל על ידי תוכנית השבחה. שיעור ההיטל נקבע על מחצית מעליית ערך הקרקע המיוחסת לתכנית ההשבחה. סלע המחלוקת המרכזי היה קביעת שווי הקרקע לפני אישור תכנית ההשבחה. המערערים טענו כי יש לבסס את שווי השוק על תכנית תשריט שאושרה בסמוך להפקדת תכנית ההשבחה. עם זאת, השופט קבע כי תכנית התסקיצות אינה חלק מתכנית ההשבחה. במקום זאת, הייתה זו פעולה נפרדת שנקטו בעלי הקרקע לקבלת היתרי בנייה, כנדרש בחוק. לפיכך, המידע התכנוני הרלוונטי לקביעת שוויה הקודם של הקרקע הוא תכנית החלוקה המאושרת. השופטת הדגישה כי יש להעריך את שווי השוק מנקודת מבטו של רוכש מרצון, תוך התחשבות במצב התכנוני טרם אישור תכנית ההשבחה. לפיכך, יש להתחשב בתכנית החלוקה הרשומה, המשקפת את המציאות התכנונית. היטל השבחה, במקרה זה, הוא ההפרש בין שווי הקרקע לפני ואחרי מימוש תכנית ההשבחה. כמו כן, דחה השופט את טענות המערערים ואישר את החלטת ועדת הערר, בקובעו כי יש לדחות את הערעור. המערערים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 19.6.2012.