בע"מ 10708/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הסכסוך המקורי נובע מהסכם מכר דירה בבאר שבע, בין המבקשים (המוכרים) לבין כלתם, המשיב. המשיבה נישאה לבנם של המבקשים בשנת 1993, והדירה נמכרה לה תמורת 88,000 ₪, מתוך כוונה לממן את הרכישה באמצעות משכנתא. עם זאת, הזכויות בדירה לא הועברו למשיב, מה שהוביל לתביעה נגד המבקשים בשנת 2004. המשיב דרש את אכיפת הסכם המכר והעברת הזכויות בדירה. המבקשים טענו כי הסכם המכר אינו אלא הסכם למראית עין, שנועד לסייע למשיבה ולבעלה לקבל משכנתא. לטענת המבקשים, כספי המשכנתא לא נמסרו להם, וטענת המשיבה כי לא נמסר לה על אי העברת הזכויות אינה נכונה. במהלך הדיונים התברר כי המבקשים מכרו את הדירה לצד שלישי, מה שהוביל את המשיבה לתקן את תביעתה ולתבוע פיצוי בגין מחיר המכירה של הדירה. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת המשיב, וקבע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם כי הסכם המכר אינו אמיתי. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורם, אישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והורה למבקשים לשלם למשיב סך של 255,666 ₪. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, שנדחתה. פסק הדין מבוסס על העיקרון לפיו רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים הכרוכים בשאלות משפטיות בעלות השלכות רחבות. עוד קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה התבססה על התרשמותו ממהימנות העדים, וערכאות הערעור אינן ששות להתערב במקרים כאלה. זאת ועוד, השופטת ציינה כי התנהגות המבקשים, לרבות הסתרת מכירת הדירה, העלתה ספקות לגבי מהימנותם. בהיעדר טעויות משמעותיות בממצאי הערכאות הנמוכות, נדחתה בקשת רשות הערעור, והפסיקות הקודמות עמדו בעינן.