דב"ע לב/30 - 3

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בעניין פדיון חופשה והוצאות נוספות. בית הדין קבע כי לא ניתן לוותר על חובת המעסיק להעניק חופשה שנתית לפי חוק חופשה שנתית, ולא ניתן לוותר על זכותו של העובד לתבוע את חופשתו בתוך שלוש שנים ממועד הפירעון. תביעת המערערים לדמי חופשה נדחתה חלקית בשל היעדרותם מהעבודה, אך חישוב פדיון החופשה היה שגוי ויש להתבסס על החופשה המגיעה בפועל. טענת ההשתק בגין ויתור אינה חלה גם על ההתייקרות, שכן זכותו של העובד לתוספת זו נובעת מהסכמים קיבוציים. בית הדין גם לא מצא עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין המשכורת השלוש עשרה, ויש להתחשב בטעותו הכנה של המעסיק בעניין אי תשלום דמי חופשה. יתר על כן, ניתן היה לנהל טוב יותר את ההליכים בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, הערעור מתקבל, והמשיב מצווה לשלם למערערת 1,575 ל"י עבור פדיון חופשה, 2,693 ל"י עבור תוספות הוצאות, וסך של 350 ל"י הוצאות. הסכום הכולל יישא ריבית בשיעור של 11% מיום הגשת התביעה ועד לתשלום במלואו.