סע"ש 30385-02-15

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה של עובד לשעבר נגד מעסיקו בגין תשלומים שונים שלכאורה לא התקבלו במהלך עבודתו. התובע עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות נפרדות, הראשונה מאוקטובר 2007 עד מאי 2010, והשנייה מפברואר 2011 עד נובמבר 2013. התובע טען כי לא קיבל בין היתר גמול שעות נוספות, חופשה בתשלום, דמי הבראה, דמי משק והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות. עוד טען כי הנתבעת לא מסרה לו את ההודעה המוקדמת הנדרשת על תנאי העסקתו. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נמצא כי מערכת היחסים בין הצדדים נשלטה על ידי צווי הרחבה בענף הבנייה. באשר לשכרו של התובע, קיבל בית המשפט את טענתו כי שולם לו שכר חודשי, למרות ניסיונה של הנתבעת לטעון אחרת. עוד קבע בית הדין כי לתובע שולם שכרו החודשי באופן עקבי, ללא קשר למספר ימי העבודה או ההיעדרות מדי חודש, דבר שקבע פרקטיקה ברורה ביחסי העבודה. בית המשפט דחה את תביעת התובע לפדיון חופשה, וקבע כי קיבל חופשה בתשלום כזכאי על פי חוק. עם זאת, בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו, וכן דמי משק עבור תקופת העבודה הראשונה, שניהם חושבו על בסיס ימי העבודה בפועל של התובע. כמו כן חויב הנתבע בתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, כנדרש בחוק, בהתאם לוותק של התובע. באשר לעבודה בשעות נוספות, קיבל בית הדין את טענת התובע כי עבד שעות נוספות בימים א'-ה' והורה לנתבעת לשלם פיצוי בהתאם. בית הדין אף הורה לנתבעת לשלם פיצוי נוסף בגין עבודתה של התובעת בימי שישי שהיוו יום עבודה שישי בשבוע נתון. תביעתה של התובעת לקצבת ביגוד נדחתה, שכן מדובר בזכות בעין הנלווית לעבודה ולא ניתן לפדות אותה ללא הוראה מפורשת עם סיום העבודה. בית הדין מצא כי הנתבעת לא מסרה לתובע את ההודעה הנדרשת על תנאי העובד והורה על פיצוי בגין כך. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתפטרותו נבעה מהרעה בתנאי העבודה או מסיבות בריאותיות. הנתבעת טענה מנגד כי התובע קיבל שכר יתר בגין ימי עבודה בהם לא עבד, אך בית הדין דחה טענה זו וקיבל את עמדת התובע כי שכרו החודשי מוסכם ומשולם באופן עקבי. בסיכומו של דבר, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם לו סכום כולל של מעט יותר מ-100,000 ₪. חלק קטן מתביעת הנגד של הנתבע התקבל, ונוכו 16,000 ₪ מהסכום שנפסק לתובע. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.