ה"פ 920-10-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **רקע עובדתי ומשפטי:** המקרה עוסק במחלוקת בין עיריית שפרעם לבין חברת "מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ" (להלן: "מפלסי הגליל"). המחלוקת נבעה מתביעה שהגישה מפלסי הגליל בשנת 2002, בטענה שהעירייה חייבת לה כספים בגין עבודות סלילת כביש שזכתה במכרז לביצוען. הצדדים הסכימו להעביר את המחלוקות לבוררות, וביום 3.10.03 חתמו על הסכם בוררות בפני הבורר מר חליל פאהום. לאחר הליך בוררות ממושך, שארך למעלה מ-13 שנים, ניתן ביום 8.1.15 פסק בוררות, לפיו על עיריית שפרעם לשלם למפלסי הגליל סכום של למעלה מ-1,100,000 ₪. פסק הבוררות נשלח לצדדים ביום 26.7.15, ככל הנראה בשל עיכובים בתשלום לבורר. לאחר מכן, הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה שתי בקשות סותרות: בקשה של מפלסי הגליל לאשר את פסק הבוררות, ובקשה של עיריית שפרעם לבטל את פסק הבוררות. **טענות הצדדים לעניין ביטול פסק הבוררות:** עיריית שפרעם עתרה לביטול פסק הבוררות בהתבסס על מספר עילות המעוגנות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"): * **אי הכרעה בסוגיית הקיר התומך (סעיף 24(5) לחוק הבוררות):** נטען כי הבורר התעלם או נשכח לבצע בדיקה של קיר בכביש אבו תאבת, למרות שקבע בעבר שיש לבצע בדיקה זו. לטענת העירייה, מדובר בפגם מהותי או בעניין שנמסר להכרעה ולא הוכרע. * **משך הליך הבוררות והעיכובים (סעיפים 24(10) ו/או עקרונות של תקנת הציבור):** נטען כי התארכות הדיונים, אי ניהול פרוטוקולים של כל הישיבות, ומתן ההודעה (פסק הבוררות) באיחור של כ-7 חודשים מהמועד הנקוב בה, גרמו לעינוי דין ועיוות דין. כמו כן, נטען כי מתן ההודעה כ-13 שנים לאחר תחילת ההליך מנוגד לתקנת הציבור. * **צורת פסק הבוררות:** נטען כי המסמך שניתן אינו פסק בוררות אלא "הודעה" בלבד, שלא צוין בה מועד חתימת הבורר, והיא נשלחה באיחור רב. מנגד, מפלסי הגליל טענה כי אין עילה לביטול הפסק. לעניין "הודעה" ולא "פסק בוררות", נטען כי כוונת הבורר הייתה ברורה, וכי מדובר במסמך הליך בוררות. לגבי סוגיית הקיר התומך, נטען כי הבורר דן בנושא, אך שיקום הקיר לא בוצע בשל קשיים בקבלת היתר בנייה מצד העירייה, וכי הוסכם לסיים את הבוררות ללא שיקום. בנוגע למשך הבוררות, נטען כי אם העירייה סברה שהמשך ההליך אינו סביר, היה עליה לטעון זאת מוקדם יותר. בנוסף, נטען כי לא חלה על הבורר חובת ניהול פרוטוקולים ולא הוגבל בזמן למתן פסק דין. **הכרעת בית המשפט (עקרונות משפטיים וחידושים):** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות. הכרעתו מבוססת על מספר עקרונות משפטיים מרכזיים: 1. **פרשנות מצמצמת של עילות ביטול פסק בורר:** בית המשפט הדגיש כי עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות מפורשות על ידי הפסיקה באופן מצמצם ודווקני. הרציונל מאחורי גישה זו הוא הרצון לחזק את סופיות פסק הבורר ולעודד את הצדדים להעביר סכסוכים למוסד הבוררות. עיקרון זה מהווה חיזוק למעמד המוסד הבוררותי כחלופה לבית המשפט. 2. **הכרעה ספציפית בטענת אי-הכרעה (סעיף 24(5)):** בית המשפט בחן את טענת העירייה לגבי אי-הכרעה בסוגיית הקיר התומך. הוא קבע כי הבורר אכן דן בנושא, פרט את הניסיונות להגיע להסכמה ולפתרון, ואף נימק מדוע לא ניתן היה להשלים את הקיר. למעשה, פסק הבוררות כלל התייחסות להצעות לשיקום, להכנת תכנית, לקבלת היתר, אך גם לקשיים הבירוקרטיים וההחלטה של הצדדים לסיים את ההליך ללא שיקום. בית המשפט גם ציין כי הבורר הפחית מהסכום שנפסק את עלות חיזוק הקיר. מכאן, בית המשפט דחה את הטענה כי הבורר לא הכריע בנושא. 3. **התמודדות עם משך הליך הבוררות:** בית המשפט הכיר בכך שהליך בוררות ממושך (מעל 13 שנים) אינו נחשב כמשך זמן סביר, וכי מדובר ב"תקלה דיונית". עם זאת, הוא קבע כי בנסיבות המקרה, משך ההליך עצמו אינו מהווה עילה מספקת לביטול הפסק. זאת, בין היתר, משום שהבורר עצמו התייחס בפסק הבוררות למקורות העיכובים, אשר נבעו מניסיונות להגיע להסדרים, הזמנת יועצים, ועיכובים בקבלת היתרים. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת מפלסי הגליל, לפיה היה על העירייה לטעון נגד אורך ההליך בשלבים מוקדמים יותר, ולא להמתין לפסק הבוררות. עיקרון זה מדגיש את חובת הצדדים לנהוג בתום לב וביעילות בהליך הבוררות. 4. **סופיות פסק הבוררות אל מול פגמים צורניים:** בית המשפט בחן את טענות העירייה בנוגע לצורת פסק הבוררות. הוא אמנם ציין כי הפסק אינו כתוב וערוך באופן זהה לפסקי דין של בית משפט, אך קבע כי הוא מבהיר דיו את החלטת הבורר, ואינו חורג מהוראות סעיף 20 לחוק הבוררות. כמו כן, נקבע כי פגמים לכאורה בתאריך או בחתימה אינם מהווים עילה לביטול הפסק, וכי יש להתייחס למשלוח הפסק לצדדים כפי שצוין במכתב הנלווה (26.7.15) ולא רק לתאריך המופיע בפסק עצמו (8.1.15), כאשר האיחור במשלוח מוסבר בקשיים בהסדרת התשלום לבורר. 5. **תקנת הציבור (סעיף 24(9)):** בית המשפט דחה גם את הטענה כי תוכן פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור. נקבע כי עילה זו שמורה לנסיבות חריגות ביותר, וכי במקרה זה לא התקיימו נסיבות כאלה. **חידושים ודגשים:** * **חיזוק מעמד הבוררות:** פסק הדין מדגיש באופן ברור את הרצון של בתי המשפט לחזק את מוסד הבוררות ואת סופיות פסקי הבורר. הדבר בא לידי ביטוי בפרשנות המצמצמת של עילות הביטול. * **הבחנה בין הליך לפסק:** בית המשפט מבחין בין כשלים אפשריים בהליך הבוררות (כמו משך ההליך) לבין פגמים מהותיים בגוף פסק הבוררות עצמו. כשלים הדיוניים, גם אם אינם אידיאליים, לא יגררו בהכרח ביטול של פסק הבוררות, אם גוף הפסק עצמו שריר וקיים. * **חובת תום לב וטענות בשלבים:** בית המשפט מחייב את הצדדים לנהוג בתום לב ולהעלות טענות הנוגעות לאי-סדרים בהליך הבוררות בשלבים מוקדמים, ולא להמתין לתוצאות ההליך. * **גמישות בצורת הפסק:** פסק הדין מראה גמישות מסוימת לגבי הצורה שבה ניתן להציג פסק בוררות, כל עוד הוא מבהיר את החלטות הבורר. **לסיכום,** בית המשפט המחוזי חיזק את העיקרון של סופיות פסק הבוררות, וקבע כי טענות העירייה בדבר אי-הכרעה בסוגיית הקיר, משך ההליך, ופגמים צורניים בפסק, אינן מצדיקות ביטולו. הוכר כי הבורר דן בכל הסוגיות, נימק את החלטותיו, ופעל במסגרת סמכותו. על כן, הבקשה לביטול נדחתה, והבקשה לאישור התקבלה.