ע"א 61/66

תקציר

המערערת חכרה חלקת קרקע ממינהל מקרקעי ישראל, כאשר חוזה החכירה האחרון פקע ביום 1.9.1963. ביום 8.9.09 קיבלה המערערת מכתב מרמ"י המציע לחדש את חוזה החכירה בתנאים מסוימים שיש לקבלם בתוך 15 יום. אולם, כאשר ניסה המערער לחדש, סירב מנהל מקרקעי ישראל בטענה כי מדובר בטעות. עם זאת, שילמה המערערת את האגרה הנקובה במכתב, אותה פדה רשות מקרקעי ישראל. בהמשך אותה שנה החכירה מנהלת מקרקעי ישראל את אותה חלקת קרקע למשיב. כאשר ניסה המשיב לפנות את המערער, טען האחרון כי יש לו חוזה שכירות תקף על סמך מכתב רמ"י ותשלומו. אולם בתי המשפט פסקו נגד המערער, וקבעו כי מדובר בהצעה מקדמית, וכי המערער ידע כי אין בכוונת רמ"י לחדש את חוזה החכירה שלו. כמו כן, התשלום היה עבור תקופת החכירה הקודמת, ולא שינה את המצב. בית המשפט העליון נעתר לבקשה, ולא מצא כל קשר חוזי בין המערערת לבין רמ"י לאחר 1.9.09, ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לפנות את הקרקע ולשלם את הוצאות המשיב.