בג"צ 3622/06

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם אזרח שלקה במחלת לב במהלך מלחמת המפרץ יכול להיחשב כנפגע איבה לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה, ואם כן, מהן הדרישות להוכחת טענה זו. הדיון נסוב סביב פרשנות המונח "פגיעה בעוינות" כהגדרתו בחוק ובפסיקות קודמות, ובפרט בנוגע לדרישה להוכחת קשר סיבתי בין הפגיעה לבין מעשי האיבה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטת ארבל, טוענת כי ההסדרים של חוק הפיצויים צריכים להתאים יותר לחוק הנכות ולא לדיני העבודה המסדירים פיצויים בגין תאונות עבודה. לטענתה, הקשיים הראייתיים בהוכחת קשר סיבתי מתמתנים במקרה של נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה בשל אופיים הזמני של השירות הצבאי או פעולות האיבה. בנוסף, השיקולים המוסריים העומדים בבסיס ההבחנה בין נכי עבודה לבין נכי צה"ל או נפגעי פעולות איבה מצדיקים פרשנות מקלה יותר של חוק הפיצויים. השופטת ארבל מגיעה למסקנה כי מחלת הלב של העותר נבעה מהלחץ הנפשי שגרמה מלחמת המפרץ ולכן יש להכיר בו כקורבן איבה. עם זאת, השופטת רובינשטיין, אף שהיא מסכימה עם חלק ניכר מפרשנותה של השופטת ארבל, חולקת על מסקנתה במקרה ספציפי זה. השופט רובינשטיין מדגיש את הצורך בהתערבות צרה בהחלטות ועדת הערר וקובע כי העותר לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין אירועי המלחמה. השופט רובינשטיין מדגיש את המשך העסקתו של העותר שאינה קשורה למלחמה ומציין כי המלחמה לא תפסה לחלוטין את שגרת יומו. יתר על כן, הרשומות הרפואיות וחוות הדעת שהוצגו אינן תומכות די הצורך בטענה לקשר סיבתי עובדתי. גם השופט פוגלמן מסכים עם מסקנתו של השופט רובינשטיין, ומדגיש את היעדר ההוכחה לקשר סיבתי עובדתי. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את העתירה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.