ת"א 32836-09-20

תקציר

המבקש ביקש לפסול מהנדס מומחה שערך בירור מקדמי של המחלוקות בין המבקש למשיב מחשש למשוא פנים, וביקש צו מניעה זמני להפסקת הליך הבירור המקדמי בפני המומחה. המבקש טען כי המומחה לא גילה את מעמדו ותפקידו במשרד אמירי גן, ואת טיב והיקף יחסיו עם אשקרית, צד נוסף המעורב בתיק. עוד טען המבקש, כי המומחה לא קיבל הסכמה מפורשת משני הצדדים טרם פגישתו עם נציגי אשקרית, ועל כן יש להעבירו מהתפקיד. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה משום שהיא נמשכת מזה כשלוש שנים, וניתן לפצות כלכלית את הנזק היחיד שייגרם למבקש אם הבקשה תידחה. עוד טען המשיב כי הבקשה היא ניסיון לעקוף את פסק הדין הקודם, וכי היקף החוזה בין אמירי גן לאשקרית נמוך בהרבה ממה שטענה המבקשת. בית המשפט בחן האם המבקשת הציגה ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בטענתה, והאם המבקשת הוכיחה כי מאזן הנוחות היה לטובתה. בית המשפט שקל גם את צדקתה וכנותה של טענת המבקשת, לרבות תום לבה. בית המשפט קבע כי יש לראות במומחה "מעין בורר", ולפיכך עליו לעמוד בחובות הגילוי החלות על בוררים. על פי חומר הראיות, ספק אם קיימות ראיות מהימנות לביסוס טענת המבקש בדבר השפעת מערכת היחסים בין אמירי גן לאשקרית על המומחה. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן הליך הבירור נמשך כשלוש שנים, והוא כמעט הושלם. כמו כן, ניתן לפצות כלכלית על כל נזק שייגרם למבקש. גם טענת המבקש בדבר היעדר גילוי של המומחה נמצאה בלתי משכנעת, במיוחד נוכח היקפן הנמוך של העסקאות בין אמירי גן לאשקרית. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.