ת"א 9481-11-11

תקציר

התובעים, בעלי חניון בחולון מאז שנות ה-70, תבעו את עיריית חולון ואת קופת חולים לאומית בגין חדירת מים מעל החניון, שגרמה נזק למגרש. העירייה היא הבעלים של חלק מהרכוש המשותף שמעל החניון, וקופת החולים היא הבעלים של מרפאה שהכניסה אליה היא מעל החניון. התובעים דרשו להורות לנתבעים למנוע חדירת מים ודרשו פיצוי כספי על הנזק שנגרם במהלך השנים. לחילופין, הם דרשו מהעירייה סעד כספי להשבת הכסף ששולם עבור עבודות השיפוץ בכיכר שמעל החניון. העירייה הכחישה את אחריותה והאשימה את קופת החולים, והגישה הודעת צד ג' לקבלן שביצע את עבודות השיפוץ. גם בקופת החולים הכחישו את הטענות וטענו כי הבעיה נובעת מתכנון ניקוז לקוי וממבנה ישן של החניון. בית המשפט מצא את שני הנתבעים אחראים והורה להם להתחלק בעלויות מניעת נזקי מים נוספים לחניון ולפצות את התובעים על הנזק שהוכח, כאשר כל אחד מהם שילם 40% מהסכום הכולל. השופטת ביססה את החלטתה על חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ביקורים במקום וראיות וטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. השופט גם דחה את הודעת הצד השלישי של העירייה נגד הקבלן, שכן העירייה לא הצליחה להוכיח כי הקבלן הפר את ההסכם או התרשל בביצוע עבודות האיטום. השופט הורה לנתבעים לשלם לתובעים 53,800 ₪ כל אחד, בתוספת מע"מ, בגין הנזק שהוכח לחניון. קופת החולים הייתה רשאית לנכות סכום זה מהכספים שהיו חייבים לתובעים בגין הוצאות ההסדר הפרוצדורלי. באשר להוצאות ההסדר הפרוצדורלי, השופט הורה לתובעים לשלם 26,650 שקל, לעירייה 23,308 שקל, וכל אחד מהם לפצות את קופת החולים על יתרת הסכום ששילמה מעבר לחלקה. השופטת גם הורתה לנתבעים להשתתף בהוצאות המשפט של התובעים, שכל אחד מהם שילם 43,580 שקל בתוספת מע"מ, וכן מחצית מאגרות בית המשפט, כלומר 5,010 שקל כל אחד. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, או שהם יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.