בש"פ 8014/11

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תפיסת כספים השייכים למערערים במסגרת צו חילוט זמני בעקבות הגשת כתב אישום נגדם בעבירות שונות, לרבות הלבנת הון. המערערים היו חייבים כספים לחברת דור אלון, אשר ביקשה לגבות את החוב באמצעות פתיחת הליך הוצאה לפועל. דור אלון ביקש להעביר את סכום החוב מהכספים שנתפסו כנגד ערבות בנקאית, אך בקשתו נדחתה על ידי בתי המשפט. הערעור, שהוגש על ידי המערערים, ביקש לערער על החלטה זו בטענה כי שחרור הכספים להם ומתן אפשרות להעבירם לדור אלון כנגד ערבות בנקאית יפגע פחות בזכויותיהם הקנייניות. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לדור אלון אין מעמד בהליך שכן הוא אינו טוען ל"זכות קניין" כהגדרתה בחקיקה הרלוונטית. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים בקובעו כי בקשתם מהווה ניסיון לעקוף את החוק ותביא לתוצאות המנוגדות לתכלית מנגנון החילוט. לדברי בית המשפט, ההליך הפלילי לא היה הפורום המתאים לקביעת קדימות תביעות הנושים, וקבלת בקשת המערערים תיצור מצב בו כל נושה יוכל לתבוע את הכספים שנתפסו כנגד ערבות בנקאית, שלא הייתה כוונת המחוקק. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין עניינם של המערערים לבין מקרה קודם שציטטו בטיעוניהם, שכן מדובר בהקשר שונה ובצדדים שאינם קשורים. השופט הגיע למסקנה כי קבלת בקשת המערערים תבטל למעשה את כלל החילוט ותפגע במטרות התפיסה, שנועדה למנוע שימוש בכספים בלתי חוקיים ועקיפת אמצעי חילוט.