ע"פ 3243/95

תקציר

המערער הורשע ברצח בבית המשפט המחוזי בירושלים ונידון למאסר עולם בגין הצתת צעירה שעמה היה מיודד בעבר. התיק נסב סביב השאלה האם הייתה למערער כוונה נפשית נדרשת לרצח, בהתחשב במצבו הנפשי באותה עת. למרות שהציג הגנה המבוססת על שכרות לכאורה והפרעות נפשיות, בית המשפט העליון אישר את ההרשעה. בית המשפט מצא את מעשיו של המערער מכוונים, תוך שהוא מציין הכנה מתוכננת מראש כגון רכישת דלק והמתנה לנפגע. טענות בדבר אחריות מופחתת עקב שכרות נדחו, שכן הראיות הצביעו על כך שהמערער היה בשליטה ומודע במהלך המעשה. גם טענת ההגנה ביחס להפרעה נפשית קשה, שמטרתה עונש מופחת כפי שמתיר סעיף 300א לחוק העונשין, נדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער לא הצליח להוכיח כי מצבו הנפשי הגביל באופן משמעותי את הבנתו או שליטתו, הדרושה להפחתת עונשו. לפיכך, הערעור על הקלה בעונש נדחה, ואשר אישר מחדש את גזר הדין של מאסר עולם.