עמ"א 45089-10-21

תקציר

בית המשפט מבטל צו לשימוש זמני שהוציאה רשות מקומית לפי חוק מגרשים ריקים. הערר, שהוגש במסגרת הזמן הקבועה בחוק, מערער על הוראת הרשות לשימוש זמני במקרקעי המערערת, שהרשות התכוונה להשתמש בהם כגינה ציבורית וכחניון. בית המשפט מוצא כי הצו, המשלב שתי תכליות נפרדות בחוק – גינון וחניה – נעדר תוקף משפטי. כמו כן, הוא לא הוצא בהתאם לדרישות החוק למסירה, וגם הרשות לא קיימה שימוע לפני הוצאתו. טענת המשיב כי מדובר בפגמים פורמאליים גרידא נדחית, שכן התנהלות הרשות, לרבות התחלת עבודות במקרקעין ללא הסכמת הבעלים, עולה כדי פגיעה חמורה בעקרונות הצדק הטבעי. בית המשפט מדגיש כי הרשות אינה יכולה ליהנות מחזקת התקינות המינהלית בנסיבות אלה. בנוסף, דוחה בית המשפט טענות שונות שהעלו הן המערערת והן המשיב בדבר תום הלב, מצבה הפיזי של הקרקע ופיצוי בגין נזקים, ומציין את היעדר הראיות התומכות בטענות אלה. נוכח אי חוקיותו של הצו והתנהלותה הבלתי תקינה של הרשות, מבטל בית המשפט את הצו, מורה לרשות להשיב את הקרקע למצבה הקודם ופוסק למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.