ב"ל 48036-12-19

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות נפרדות הנוגעות לנפגעי עבודה שהגיש תובע שעבד במפעל. ראשית, התביעה בגין ירידה בשמיעה וטינטון עקב חשיפה לרעש מתקבלת באופן חלקי. בית המשפט מוצא כי במהלך עבודתו של התובע כמפעיל מכונות ניקוב, הוא נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק. עם זאת, בעבודתו כנהג מלגזה לא הוכחה החשיפה לרעש מזיק, שכן רוב יום עבודתו הוקדש מחוץ למפעל או לנהיגה במלגזה, וזמן החשיפה לרעש מזיק היה מזערי יחסית. הטענה השנייה מתייחסת לפגיעה בגב המבוססת על תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחה של אירועים זעירים, חוזרים ופתאומיים לאורך תקופה ממושכת. בית המשפט דוחה טענה זו, שכן עבודתו של התובע כנהג מלגזה לא עמדה בתשתית העובדתית הנדרשת. נתיבי הנסיעה היו בדרכים סלולות ולא היו משובשים או לא סלולים, ותדירות הנסיעה על מדרגות בכניסה וביציאה מהמפעל לא הספיקה כדי לעמוד בדרישת המיקרוטראומה. בנוסף, הטענה כי היה על התובע להרים ציוד לא הוכחה כפעולה יומיומית או כזו שגזלה חלק ניכר מיום עבודתו. סיכומו של דבר, התביעה בדבר ירידה בשמיעה ופגיעה בגב עקב עבודה כנהג מלגזה נדחית, ואילו התביעה בגין ירידה בשמיעה וטנטון עקב עבודה עם מכונות ניקוב מתקבלת, עד לתגובת הנתבע. ההחלטה מתקבלת על סמך העובדות והחוקים הספציפיים המסדירים את המקרה.