עת"מ 1802-02-10

תקציר

העותרים, ט.ב. ובנה ו.ב., ביקשו לט.ב. מעמד של תושב קבע בישראל על בסיס נישואיה למ.ב., אזרח ישראלי. המשיב, הרשויות בישראל, דחה פעמיים את בקשתה של ט.ב., בנימוק של חוסר כנות בנישואין והורות על גירושה. העותרים ערערו על החלטות אלה וטענו כי הם חיו יחד ברוסיה במשך חמש שנים וכי ט.ב. טיפל במ.ב. בשל מחלתו. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות בעדויות העותרים במהלך הראיונות והחקירות, לרבות סתירות בנוגע למגורים המשותפים שלהם ולנסיבות מעברו של ט.ב. לישראל. החלטת המשיב התבססה על ראיונות רבים, ביקורי דירות ובירורי שכנים, תוך חשיפת סתירות מהותיות בנושאים מרכזיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח נישואין אמיתיים ואישר את החלטת המשיב. למרות שדחה את העתירה, בית המשפט, בהפעילו את שיקול דעתו, לא הטיל הוצאות על העותרים בשל מצבם. פסק הדין ניתן בהיעדרם, ככל הנראה בשל השביתה הכלכלית.