רע"ב 5383/12

תקציר

אסיר שהורשע ברצח ושוד, המרצה עונש מאסר של 30 שנה, מבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשתו להיכלל בסבב חופשה. בעבר הוענקו למבקש זכויות חופשה, שנשללו ממנו לאחר שהפר את התנאים בשנת 2010. ועדת שירות בתי הסוהר המליצה שלא להעניק לו חופשה, בנימוק של חשש ליכולתו לעמוד במגבלות ובכללים, היעדר התקדמות טיפולית משמעותית ופגיעה בחופשות בעבר. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את היעדר ההודאה של האסיר ואת הצורך במעורבות טיפולית, אך המבקש סירב, בנימוק של הכחשת העבירות. המבקש טען כי אי הודאה אינה יכולה להיות הגורם המכריע היחיד והגיש בקשת רשות ערעור. עם זאת, השופט לא מצא סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית וקבע כי לאסיר אין זכות מוחלטת לחופשות, ודחה את הבקשה. ההחלטה התבססה על מספר שיקולים סבירים, לרבות ההיסטוריה של הפונה והתקדמות הטיפול. פסק דין זה מחזק את שיקול הדעת של רשויות הכלא ומדגיש כי אי-הודאה, אף שהיא רלוונטית, אינה הגורם המכריע היחיד. לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.