בג"צ 729/10

תקציר

העתירה קוראת תיגר על חוקתיותם של סעיפים בחוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון 7) משנת 2009, המתיר העברת בעלות בחלק מאדמות המדינה. העותרים טוענים כי התיקון נוגד את חוק יסוד: מקרקעי ישראל, פוגע בזכות הקניין של הציבור ובזכותו לדיור, ועבר הליך חקיקה לקוי. המשיבים מכחישים טענות אלה. בית המשפט קבע כי תיקון 7 אינו משנה או פוגע בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. חוק היסוד עצמו מתיר חריגות מעקרון הבעלות הלאומית על קרקע, ותיקון 7 נופל בגדרם של חריגים אלה. התיקון אינו מרוקן את העיקרון מתוכנו, ואינו מתייחס לסוגיה מרכזית באופן המשנה מן היסוד את ההסדר החוקתי. במקום זאת, היא מתאימה את ההסדר החוקתי למציאות המשתנה, לרבות גידול האוכלוסייה ושינויים בשימוש בקרקע. עוד קבע בית המשפט כי תיקון 7 אינו פוגע בזכות הקניין של הציבור או בזכותו לדיור. העותרים לא הבהירו את טיבן של זכויות הקניין של הציבור, ולא הוכח כי התיקון פוגע ביכולתה של המדינה להבטיח דיור לכלל התושבים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הליך החקיקה שהוביל לחקיקת תיקון 7 היה יסודי ומקיף דיו, ואינו מצדיק התערבות שיפוטית. עם זאת, בית המשפט זיהה פגם בתיקון 7 הנוגע להיעדר קריטריונים לשיקול דעתה של מועצת מקרקעי ישראל לאשר העברת מקרקעין ששטחם עולה על 16 דונם. בית המשפט הורה לרשות מקרקעי ישראל להימנע מהפעלת סעיף זה עד שתקבע קריטריונים אלה. בכפוף להבחנות אלה, העתירה נדחתה.