בש"פ 2686/07

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שלא להוציא צו פיקוח לעבריין מין מורשע, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהטיל מגבלות על מגעיו של העבריין עם קטינים ללא צו כזה, שכן הוא נעדר סמכות לעשות כן לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין. המדינה ביקשה גם הבהרות לגבי סמכותו המהותית של בית המשפט במקרים כאלה, דהיינו האם הדיונים צריכים להיות בפני שופט יחיד או בפני פאנל, ואם האחרון, האם על ההרכב לכלול את השופטים שניהלו את ההליך העיקרי. בית המשפט העליון פסק לטובת עמדת המדינה בשני המקרים. בית המשפט קבע כי הגבלות על עברייני מין ניתן להטיל רק באמצעות צו פיקוח, וכי בעוד שהסמכות הרלוונטית לדון בבקשות לפי החוק היא בית המשפט שדן בעבירת המין, ברירת המחדל היא ששופט יחיד ינהל את הדיון, אלא אם צוין אחרת. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של הליך מהיר להגנה על הציבור ועל הפגיעה בזכויות מוגבלות, וציין כי הדיון יכול להתקיים בפני הרכב אחר או שופט יחיד גם אם התקיים זמן קצר לאחר מתן גזר הדין. עם זאת, למען היעילות הפרוצדורלית, שופט שהיה חלק מההרכב המקורי היה עדיף כאשר הבקשה נדונה בסמוך למועד גזר הדין.