ת"א 701/95

תקציר

פסק הדין מתאר את חלוקת הנכסים בעקבות גירושין בין תובע לנתבע שנישאו בשנת 1975. בני הזוג החזיקו במשותף מספר דירות במהלך השנים, כאשר האחרונה שבהן הייתה נושא המחלוקת. התובעת טענה כי הדירה צריכה לעבור אליה בלבד או לפחות יותר מהנתבע משום שהיא מומנה בעיקר באמצעות כספיה האישיים ומתנות מהוריה. עם זאת, השופט קבע כי שני בני הזוג התכוונו לחלוק את כל דירות המגורים שלהם באופן שווה, כולל הנכס שבמחלוקת. רישום הדירות בשני השמות וההלוואות שנלקחו במשותף תמכו בדעה זו. לכן, הדירה צריכה להיות מחולקת באופן שווה. בית המשפט הכריע גם בתביעתה של התובעת לחלק במוניטין המקצועי של הנתבעת כמרדימה וכגינקולוגית, אותו סייעה לבנות תוך הקרבת הקריירה שלה. השופט צידד בנתבע וקבע כי מוניטין אישי אינו נכס לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, והכרה בו ככזה תוביל לקשיים ולעוולות. תחת זאת, הציעה השופטת כי הדרך המתאימה לבקשת התובע תהיה באמצעות דמי מזונות. לגבי הנכסים הפיננסיים, השופט נתן הוראות מפורטות כיצד לחלק אותם. חלק מהנכסים שברשות שני בני הזוג, כגון קופות גמל, ביטוח חיים וקרנות פנסיה, יחולקו שווה בשווה. אחרים, כגון קרנות השתלמות ותוכניות חיסכון של מורים, הוחרגו מהנכסים המשותפים בשל נסיבות ספציפיות. כמו כן, נקבע כי המכוניות שבבעלות כל אחד מבני הזוג יישארו ברכושם, תוך התאמות מסוימות לטובת התובעת ביחס להלוואה ששימשה לרכישת רכבה. לסיכום, יתרת הנכסים שיש לחלק שווה בשווה היו דירת המגורים והנכסים הפיננסיים הספציפיים, בעוד שבקשת התובע לקבל חלק במוניטין המקצועי של הנתבעת נדחתה.