ת"א 1701/94

תקציר

התובע, קבלן בשם אמיליו פלוס, תבע עיתונאית, גב' חלוץ, ומו"ל של עיתון מקומי בגין הוצאת דיבה, על סמך כותרת באחד המאמרים שלהם. בכותרת נכתב: "משרד השיכון חוקר חשדות כי הקבלן אמיליו פלוס מבת ים שלשל לכיסו מיליוני שקלים מכספי המדינה". הכתבה עצמה עסקה בכמה תביעות שהוגשו נגד פלוס על ידי דיירים לא מרוצים, ועל כך שהמשטרה פתחה בחקירה פלילית בנוגע לטענות על הטרדת עדים באחת התביעות הללו. פלוס טען כי כותרת הכתבה פגעה בשמו הטוב וגרמה לו נזקים ממוניים ולא ממוניים. הוא דרש פיצויים על נזקים אלה. השופט קבע כי תביעתה של פלוס לנזק ממוני אינה מוצדקת. פלוס לא סיפק פרטים מספקים על נזקים אלה כנדרש בחוק, וגם לא הצליח להוכיח כי הכותרת שפורסמה היא הסיבה להפסדיו הכספיים לכאורה. השופט מצא סתירות וסתירות רבות בטיעוניו של פלוס ובראיות שהציג. פלוס טען כי תכנן לבנות קומה אחת בלבד, שיועדה לפרויקט שוק, אך בהמשך החליט לבנות שתי קומות נוספות לפרויקט ריהוט בשל הצלחת פרויקט השוק. עם זאת, השופט ציין כי הראיות מצביעות על כך שפלוס תמיד תכנן לבנות את כל שלוש הקומות. בנוסף, הוא לא סיפק ראיות מספקות להצלחה הכלכלית של הפרויקטים שלו, לחוזים שהיו לו עם יצרני רהיטים או לביטול חוזים אלה בעקבות פרסום הכתבה. השופט הגיע למסקנה כי פלוס לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לנזק ממוני. באשר לנזק לא ממוני, קבע השופט כי שמו הטוב של פלוס אכן נפגע מהכותרת, שמדובר בפרסום חמור שעלול היה לפגוע קשות בשמו הטוב, מה גם שהוא שיווק את הפרויקט שלו באותה עת. השופט קיבל את הטענה כי הנאשמים לא פעלו בכוונת זדון, וכי שמו של פלוס כבר נפגע מפרסומים קודמים אודותיו בעיתונות. כתבות קודמות אלה, שחלקן היו קשורות לתביעות משפטיות וחלקן לפעילותו הפוליטית, הציגו אותו כאיש עסקים מושחת. השופט גם לקח בחשבון שהנאשמים לא התנצלו על הכותרת, למרות קביעת בית המשפט כי מדובר בלשון הרע. בהתחשב בכל אלה, השופט הורה לנתבעים לשלם בתוספת 100,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.