ע"א 499/85

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטה לדחות בקשה לפטור ממס שבח מקרקעין בעקבות מכירת דירה בירושה. המערערת טענה כי המכירה היא צעד הכרחי בהליך הירושה, שמטרתו לחלק את התמורה בין היורשים על פי הצוואה, ועל כן יש לפטור אותה ממס לפי סעיף 4 לחוק מס שבח מקרקעין. המשיב, לעומת זאת, טען כי מנהל העיזבון אינו מהווה "יחיד" כהגדרתו בחוק, וכי המכירה אינה פטורה. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער, קיבל את הערעור וביטל את החלטת ועדת הערר. הודגש כי מכירת הדירה הייתה חובה לקיים את הצוואה ולחלק את העיזבון, מה שהופך אותה לחלק בלתי נפרד מהליך הירושה. פסק הדין הבהיר את ההבחנה בין יורשים המקבלים מקרקעין ספציפיים לבין יורשים המקבלים חלקים כספיים, והדגיש כי הליך הירושה של האחרון מסתיים רק כאשר נקבע החלק הכספי. בנוסף, דחה בית המשפט טענות חדשות שהעלתה המערערת שלא הוצגו קודם לכן בהליך, תוך הדגשת הצורך להיצמד לכללים הפרוצדורליים. משכך, התקבל הערעור ואישר כי המכירה נופלת בגדר הליך הירושה ופטורה ממס. עם זאת, בשל אי סדרים פרוצדורליים, לא נפסקו למערערת הוצאות או שכר טרחת עורך דין.