רע"א 8289/23

תקציר

המקרה סובב סביב תאונת דרכים שאירעה במולדובה בה היו מעורבים שני אזרחים ישראלים שלמדו שם. המבקש, שנפגע בתאונה, הגיש תביעת נזיקין נגד המשיב בבית משפט ישראלי. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי מולדובה היא הפורום המתאים לתביעה, ודחו את טענת המבקש כי ישראל היא מקום המגורים המשותף ולפיכך סמכות השיפוט המתאימה. ההחלטה התבססה על המסקנה כי הדין המולדובי חל על המקרה, שכן זהו מקום העוולה. מבחן הזיקה המרבית תמך בקביעה זו, בהתחשב בהתרחשות התאונה במולדובה, במרכז חייהם של הצדדים באותה עת ובזמינות הראיות שם. בית המשפט שקל גם את ההליך הפלילי שניהל המשיב במולדובה ואת הצהרתו של המבקש באותו הליך, וקבע כי אין לו טענות כלפי הנהג. המבקש ערער וטען כי העברת התיק לבית משפט ישראלי אחר הייתה צריכה ליישב את שאלת הסמכות וכי בית המשפט קמא התעלם מהרשעת המשיב. הם גם עוררו עניין ציבורי ואופי זמני של שהות הצדדים במולדובה. עם זאת, בתי המשפט דחו את הערעור והדגישו כי סמכות השיפוט הבינלאומית נבדלת מסמכות השיפוט המקומית וכי הדין החל והפורום המתאים לתביעה נקבעו בצדק. בתי המשפט אף דחו את טענות המבקש לגופן, ולא מצאו סיבה לסטות מהכלל הקבוע לפיו חל דין מקום הנזיקין. משכך, נדחה הערעור. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בתביעות נזיקין חל דין מקום העוולה, ובתי המשפט בישראל אינם הפורום המתאים למקרים כאלה, גם לא לאזרחים ישראלים, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות.