ת"פ 14127-09-10

תקציר

הנאשמים הורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, כהגדרתן בסעיף 402(ב) לחוק העונשין. ההרשעה מבוססת על הודאת הנאשמים עצמם בכתב האישום המתוקן, שנעשה במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום, שני הנאשמים קשרו קשר לגנוב תיק יד של אישה בעת שנכנסה לרכבה, כאשר נאשם אחד תפס את התיק והשני שימש כנהג המילוט. כשהקורבן רדפה אחרי הגנב, הוא סגר עליה את דלת המכונית וגרם לה ליפול. לאחר מכן נמלטו הנאשמים מהמקום אך נתפסו במהירות על ידי המשטרה. למרות שהנאשמים הודו בעבירה הפחותה של תקיפה לצורך גניבה, בית המשפט מצא כי מעשיהם מהווים את כל יסודות השוד: גניבה, אלימות, קרבה בזמן ואלימות המיועדת לגניבה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הנאשם השני, הנהג, היה שותף מלא למעשיו של הנאשם הראשון, ולכן שניהם אשמים באותה עבירה. בית המשפט הבחין בין שוד לתקיפה לצורך גניבה על ידי הדגשת דרישת הגניבה בראשונה, ואילו האחרונה מבוצעת בשלב מוקדם יותר, במהלך התקיפה עצמה. עוד ציין השופט כי ההבדל בענישה בין שתי העבירות מצדיק את ההבחנה. במקרה זה, די היה באלימות שהפעילו הנאשמים כדי להוות שוד, ובית המשפט הרשיע את הנאשמים בהתאם, למרות הסדר הטיעון ביניהם. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 5.7.2011.