רע"א 9006/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד בנוגע לתביעה ייצוגית נגד חברת הסעות. המשיבה הגישה בקשה לתביעה ייצוגית נגד המבקשת, בטענה כי החברה לא התקינה והפעילה מערכת עזר לכבדי שמיעה בתחנות הרכבת, כנדרש בחוק. בתגובת המבקש נטען כי המשיב לא הוכיח טענה זו די הצורך וכי כל הפרה ניתנת לטיפול מיידי. בנוסף, טען המבקש כי ראיות המשיב אינן מספיקות, וכי התובענה הייצוגית אינה מייצגת את כל לקויי השמיעה המשתמשים במכשירי שמיעה. לאחר מכן הגיש המשיב ראיות נוספות לסתור את טענות המבקש, אותן ביקש המבקש למחוק מפרוטוקול בית המשפט. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש, וביקש מהאחרון להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. הראיות הנוספות הוגשו כדי להתייחס לטענות המבקש ולהבהיר את הסוגיה העיקרית שבמחלוקת – הנגשת תחנות רכבת לאנשים כבדי שמיעה. בית המשפט קבע כי הראיות הוגשו בשלב מוקדם של ההליך וכי הסרתן לא תשרת אינטרס ציבורי משמעותי תוך פגיעה פוטנציאלית בעניינו של המשיב. יתר על כן, בית המשפט העניק למבקש את הזכות להגיב על ראיות חדשות אלה, תוך הבטחת זכויותיו הפרוצדורליות שלא נפגעו. בסופו של דבר, החליטה השופטת שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא, תוך הדגשת שיקול הדעת המוקנה לערכאות נמוכות יותר בעניינים אלה. בקשת רשות הערעור נדחתה, וראיות נוספות של המשיב הותרו לעמוד, כלומר ניתן להשתמש בהן בתיק המתנהל. עוד נקבע בפסק הדין כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה, שניתן ביום 23.2.2016, מחזק את שיקול הדעת הרחב הנתון לבתי משפט קמא בבואם להחליט אם לקבל ראיות נוספות ומדגיש את חשיבותה של ההגינות הפרוצדורלית.