ס"ע 35434-06-11

תקציר

נסוב המחלוקת נסוב סביב העסקתה של התובעת נטלי שמואלי אצל הנתבעת דון ויטו בע"מ ומשמעות קבלתה תשר במהלך עבודתה כמלצרית, לצד פיטוריה מהחברה. שמואלי עבד במסעדה בשתי תקופות נפרדות, הראשונה מינואר עד יוני 2009 והשנייה מפברואר 2010 עד אפריל 2011. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם שמואלי חייבת הפרשי שכר מינימום בגין עבודתה כמלצרית, שכן התשרים שקיבלה נרשמו בתלושי השכר שלה כ"טיפים במזומן" ולא כשכר. בנוסף, אופן פיטוריה שנוי במחלוקת, כמו גם זכאותה לזכויות והטבות סוציאליות שונות. בית המשפט קובע כי אין מחלוקת עובדתית באשר לאופן תשלום שכרו של שמואלי, אשר הוסכם על שני הצדדים. עבור עבודתה כמלצרית שולם לשמואלי שכר מינימום שעתי באמצעות תשרים שגבתה המסעדה מהלקוחות וחולקו בין המלצרים בסוף כל משמרת. חלוקה זו הייתה מפוקחת על ידי נציג המסעדה כדי לוודא שכל מלצר מקבל את הנתח המתאים בהתאם לשעות העבודה שלו, וכל תשר עודף ניתן למלצרים, כולל שמואלי. בית הדין מקבל את טענת הנתבעת כי התשר, אף שלא נרשם רשמית בספרי המסעדה, עבר דרך "הקופה המרכזית" של המעסיק ולכן נחשב לשכר, תוך מילוי דרישות הלכת ענבל מלכא. ככזה, שמואלי אינו זכאי להפרשי שכר מינימום. באשר לפיטוריה, בית הדין קובע כי מנהל המסעדה אמנם קיים שיחה עם שמואלי על התנהגותה כלפי עמיתים וממונים, אך לא היה זה שימוע הולם שכן הוא לא נתן לה הזדמנות להתגונן טרם פיטוריה. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת שמואלי, ופוסק לה שכר חודש של 2,530 ₪ כפיצוי. עוד קובע בית המשפט כי שמואלי חייב בהפרשים בסך 473 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ומורה לנתבעת לשלם סכום זה, בצירוף 2,530 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 12.4.2011. טענותיו האחרות של התובע, לרבות אלה הנוגעות לדמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויים בגין הפרת חוק הגנת השכר, נזנחות או אינן מתקבלות מחוסר ראיות. לבסוף, לא ניתן צו להוצאות בשל ההצלחה המוגבלת של תביעות התובע.