תאד"מ 48840-02-23

תקציר

השופטת קבעה כי פרסום כתבה וסרטון על ידי הנתבעת על התעללות של קשישה על ידי העירייה אינו מהווה לשון הרע מוחלטת של התובעת, פקחית עירייה שתמונתה הופיעה בסרטון. השופט קבע כי אדם סביר לא בהכרח יגיע למסקנה שהתובע אחראי להתעללות, במיוחד לאור העובדה שהכתבה מתחה ביקורת על העירייה ולא על המפקחים. עם זאת, השופטת הסכימה כי הופעתו של התובע בסרטון שלוש פעמים יצרה קשר בינו לבין פעולות העירייה. בעוד השופט הכיר בכך שהנתבע היה צריך להוסיף כיתוב או לטשטש את פניו של התובע, התערבות בהחלטות עריכה שקולה כנגד קביעה של לשון הרע. בנוסף, קבע השופט כי הגנות תום הלב והאינטרס הציבורי של הנתבע אינן תקפות. באשר לתביעה לפגיעה בפרטיות, קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח כי תמונתו שימשה למטרות רווח. השופטת הדגישה כי לא מדובר בפרסומת אלא בכתבה אינפורמטיבית על עניין ציבורי וכי התובע אינו אדם מפורסם. לפיכך פסקה השופטת לתובע פיצוי בגין לשון הרע בסך 3,500 ₪ והוצאות נוספות בסך 1,500 ₪. הסכום הכולל של 5,000 ₪ חויב ישולם לתובע על ידי הנתבע בתוך 30 יום.