עמ"נ 20602-03-16

תקציר

השופט דוחה את הערעור בשל היעדר תשתית משפטית ועובדתית לטענות המערער. הסמכות לדון בהשגות על סיווג רכוש נתונה לוועדת הערר, כאמור בסעיף 3א לחוק העררים, ומסלול הערר נועד לברר טענות עובדתיות שעשויות לדרוש בחינת המצב בשטח. מאחר שמדובר בשאלה עובדתית – ולא משפטית, כטענת המערערים – אין בידי ערכאת הערעור להתערב. זאת ועוד, פסק דינו של כבוד השופט סוקול בע"פ 6709-03-11 מהווה פסיקה קודמת באותו עניין ויש ליישמו במקרה זה. הנכס המדובר מסווג על פי השימוש בו, אשר, במקרה זה, הוא ללא עוררין כמו "משרדים", בנפרד מפעילות הייצור. פסק דינו של השופט מזוז ברע"א 2503/13 תומך אף הוא בפרשנות זו. השופט מסכים עם פסיקות קודמות לפיהן יש לסווג משרדים בנפרד מהמפעל עצמו, והעובדה שלמשרדים במקרה זה זיקה לייצור אינה משנה את אופי הפעילות המתבצעת בהם. הסיווג הספציפי של שטחי הקרקע המשויכים למשרדים עומד אף הוא, שכן המערערים לא הביאו ראיות התומכות בסיווגם הנטען לכך, והחלטת ועדת הערר התבססה על ביקור באתר. השופט מפנה לפסקי דין קודמים נוספים התומכים בסיווג נכסים לפי השימוש בהם בפועל, ומציין כי המערערים לא הצביעו על בעיות כלשהן בהתנהלות ועדת הערר. לבסוף, מתייחס השופט לטענת המערער בעניין מקרקעין לא מנוצלים, ומציין כי מאחר שטענה זו לא הועלתה בפני ועדת הערר, לא ניתן לדון בה, אם כי המערערים יכולים להתנגד לחיוב בשנת המס העוקבת. משכך, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.