רע"פ 680/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לביטול צווי הריסה מנהליים לשישה מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי על ידי בני הקהילה הבדואית בנגב. המבקשים, שהם חלק מפזורה שהועתקה בשנת 1956, טענו כי יש להם זכויות שוות בקרקע ולכן יש לראות בהם נפגעים מצווי ההריסה. עוד טענו כי הצווים הוצאו מבלי שהתקיימה חובת ההיוועצות כנדרש בחוק. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחו את טענותיהם, וקבעו כי לא קמו להם זכויות כלשהן בקרקע וכי הצווים הוצאו כראוי. לאחר מכן עתרו המבקשים למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך גם זו נדחתה. בתי המשפט קבעו כי מאחר שהמבנים לא היו גמורים ולא מאוכלסים, לא ניתן לראות במבקשים נפגעים מצווי ההריסה ולא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם לזכויות שוויוניות. יתר על כן, הרשות המנהלית לצווים כאלה נועדה לטפל בבנייה בלתי חוקית, ויחידים חסרי זכויות חוקיות בקרקע אינם יכולים להיחשב כנפגעים על פי החקיקה הרלוונטית. מאחר שהבקשה לא גילתה עילה לערעור, דחה השופט את הבקשה והדגיש כי זכות העמידה מוגבלת למקרים חריגים. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי המבנים אינם מאוכלסים ואינם גמורים.