תא"מ 63143-07-20

תקציר

בית המשפט מצא כי פרסומי הנתבעת בפייסבוק, אף שהיו בוטים ולא מאומתים, לא היוו לשון הרע כלפי התובע. השופט קבע כי המבחן האובייקטיבי לקביעת לשון הרע – כיצד יפרש הקורא הסביר את הפרסומים – אינו מותיר רושם של אמת, אלא מבין אותם כאמירות זועמות. ההקשר והמכלול של התגובות, כולל הערות אחרות, צמצמו את משקלן לעניינים טריוויאליים או פעוטים. השופט הדגיש את הצורך לבחון היטב ביטויים ברשתות החברתיות, בהתחשב בהשפעת חופש הביטוי והאופי הווירטואלי של אינטראקציות מקוונות. בנוסף, בחירתו של התובע להגיש תביעה אישית על סך 75,000 ₪ ללא קשר מוקדם עם הנתבע, יחד עם ההשפעה המינימלית של הפרסומים, הביאו את השופט להורות לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪. החלטה זו נועדה לאזן בין הגנה על שם טוב לבין הבטחת חופש הביטוי באינטרנט.