ת"פ 1151/04

תקציר

מדובר באסיר, הנאשם, שהוגש נגדו כתב אישום בגין דקירת אסיר אחר, אולג, בתאו המשותף באפריל 2004. התביעה הייתה נסיבתית, שכן לא היו לה ראיות ישירות לזהות התוקף. טענתם נסמכה על עדויותיהם של סוהרים שהגיעו לתא לאחר התקיפה ומצאו את אולג פצוע ואת הנאשם נמלט מהמקום. עוד טענו המאבטחים כי גילו סכין באזור המועדון, ששימשה לכאורה לביצוע התקיפה. התביעה הציגה גם ראיות רפואיות לפציעותיו של אולג ובדיקת DNA שקשרה חלקית את הנאשם לסכין. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם, בנימוק של ספק סביר. ההגנה הציגה עדויות, כולל של אולג עצמו, מהן עולה כי אולג הותקף על ידי שני אסירים אחרים, ולא על ידי הנאשם. השופט ציין מספר מחדלים ומחדלים חקירתיים של התביעה, כגון אי ביצוע בדיקת טביעות אצבע על הסכין או חיפוש בגופו של הנאשם טרם כניסתו למועדון. השופט הצביע גם על סתירות בעדויות עדי התביעה ובדברי הנאשם, שיצרו חוסר ודאות. קריטי לפסק הדין היה העיקרון לפיו נטל ההוכחה מוטל על התביעה. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה, והראיות הנסיבתיות לא הצביעו בבירור על הנאשם כמבצע מעבר לספק סביר. לפיכך, זוכה הנאשם מאשמת חבלה בכוונה והחזקת סכין שלא כדין.