ע"א 16837-03-14

תקציר

עיריית עפולה (המערערת) ביצעה עבודות שיפוץ והשבחה בכביש ששיבשו את זרימת התנועה, ופגעו בתחנת דלק בבעלות אמיתי ובניו סוכנויות עפולה בע"מ (המשיבה), והובילו לתביעת פיצויים. כתב התביעה של המשיב לא פירט את נימוקי התביעה, אך בית משפט קמא בחן את פוטנציאל הרשלנות של המערער ואת עוולת המטרד. בית המשפט לא מצא רשלנות מצד המערערת אלא פסק למשיב פיצוי בגין הנזק שנגרם, תוך שימוש בסעיף 48ב לפקודת הנזיקין, המעניק הגנה לפעולות הנעשות לצרכי ציבור. שני הצדדים ערערו. המערער טען כי יש לדחות את התביעה בהיעדר עילה מפורטת וכי בית המשפט לא היה צריך לדון בעוולת המטרד. בערעורו שכנגד של המשיב נדחתה דחיית טענת הרשלנות ותבעה פיצוי מוגדל. ערכאת הערעור הסכימה כי כתב התביעה אינו מספיק, אך פירש את התביעה כטענה של רשלנות, וקבע כי המערערת לא התרשלה. אשר לעוולת המטרד, קבע בית המשפט כי אף שהמשיב לא הזכיר אותה במפורש, לא היה על בית משפט קמא להתייחס אליה בטענה ספונטנית מבלי ליתן למערער הזדמנות הוגנת להגיב. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי המערערת נהנתה מהגנה לפי סעיף 48ב וכי הנסיבות אינן מצדיקות פיצוי. המשיב לא הוכיח די הצורך נזק כספי, ובית משפט קמא לא היה צריך לאמוד את ההפסד. ערכאת הערעור דחתה את התביעה ואת התביעה שכנגד, הורה למשיבה לשלם למערערת 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין שתי הערכאות, והותיר את הוצאות המשפט של המערערת ללא תשלום.