ע"א 28083-12-14

תקציר

לאחר ששקלה את הראיות והטענות שהוצגו בערכאה הנמוכה יותר, לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב במסקנות העובדתיות והמשפטיות שהושגו. הם הסכימו כי עדויות מסוימות התבססו על ראיות שמיעה בלתי קבילות, אך הדבר לא השפיע על מסקנותיו הכוללות של הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו על ראיות קבילות אחרות. השאלה המרכזית הייתה האם המערערת ובני משפחתה חזרו להתגורר בנכס לאחר שיפוצים, ובית המשפט מצא כי ראיות המשיבים – לרבות עדות של שכן וחשבונות חשמל – סותרות למעשה את טענת המערערת למגורים רצופים. הימנעותה של המערערת מלזמן עדים נוספים שיתמכו בטענתה, כמו גם חוסר עקביות בהסבריה לצריכת חשמל נמוכה, פעלו לרעתה. בית המשפט קיבל את קביעתו של בית המשפט קמא כי המערער לא חזר לדירה לאחר שיפוצים ולא הייתה לו כל כוונה לעשות כן. יתר על כן, ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא להעניק סעד מן היושר למערער. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לפנות את הנכס בתוך 45 יום. כן חויב המערער לשלם את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, ואילו יתרת הפיקדון תוחזר למערערת. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 11.10.2015.