ע"א 34754-01-18

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא לפרק שותפות במקרקעין על ידי כפיית מכירת זכויותיה של המערערת הייתה שגויה. ההחלטה נדחתה, והתיק הועבר לבית משפט קמא על מנת שיאפשר למערערת להציג ראיות בדבר פירוק השותפות בדרך של חלוקה בעין. פסק הדין הדגיש את עקרון החלוקה בעין על פני מכירה, אלא אם כן הוכח הפסד מהותי לשותפים. על טיפולו של בית משפט קמא נמתחה ביקורת על כך שלא איפשר בחינה מלאה של פוטנציאל החלוקה בעין ועל כך שדחה שלא לצורך את תיקון טענת המערער. בנוסף, נקבע כי בני משפחתו של המשיב, שהתגוררו בנכס, לא החזיקו במעמד של דייר מוגן, שכן לא היה הסכם בלתי חוזר המקנה להם זכויות כאלה, במיוחד נוכח ראיות לרישום בעלות במרמה על ידי גורמים אחרים. בית המשפט לערעורים חיזק את הטענה כי פירוק צריך לכבד את הבעלות הקיימת ולאפשר לשותפים הזדמנות לקנות זה את מניותיו של זה או למכור במכירה פומבית, ולא לכפות על שותף למכור את חלקו בתנאים שליליים. בית המשפט פסק הוצאות גם למערער.