ת"ט 24873-12-22

תקציר

התובע הגיש בקשה לביצוע כנגד הנתבעים, אשר התנגדו והגישו בקשה לביטול העיקולים. הנתבעים טענו כי אין כל התחייבות מצדם כלפי התובעת וכי התובעת לא הגישה תעודות משלוח. עוד טענו כי כל השיקים שניתנו לתובע נפרעו וכי התובעת התחייבה לפרוע שיקים שניתנו לצד שלישי, י.ש.א. החברה של הנתבעים פעלה בתחום ההנדסה והעסיקה 50 עובדים, והם טענו כי העיקולים עלולים להביא לקריסתה. התובעת, לעומת זאת, טענה כי ההתנגדות משוללת כל יסוד וכי הנתבעים מנסים להטעות את בית המשפט. התובע התייחס גם להליכים קודמים בין הצדדים וטען כי לנתבעים היסטוריה של זיוף מסמכים והעברת נכסים לחברות אחרות כדי להתחמק מתשלום. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להפרכת טענת התובע, אשר נתמכה בשטר חוב חתום על ידי הנתבעים. בית המשפט מצא כי הסכם חשבונאי סופי בין הצדדים כפוף לפירעון כל השיקים על ידי הנתבעים וכי הנתבעים לא מילאו תנאי זה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע הציג טענה לכאורה וכי קיים חשש סביר לנטל ממשי על פסק הדין. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי האינטרסים של התובעת גברו על אלה של הנתבעים. בית הדין התייחס גם לסוגיית תום הלב, וציין כי התובעת הסתירה מסמך מהותי, אך מאחר שהנתבעים לא ביקשו דחייה על הסף והמסמך לא שינה את התוצאה, משקלו היה נמוך. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעים לבטל את העיקולים, אך על מנת לאפשר את פעילותם העסקית של הנתבעים, הורה להגביל את העיקול על חשבונות הבנק של הנתבעים. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.