עמ"ת 36218-06-26

תקציר

בבית המשפט העליון עמ"ת 36218-06-26 **החלטה - ניתוח משפטי** **מבוא:** החלטה זו ניתנה על ידי כבוד השופט אלכס שטיין בבית המשפט העליון, במסגרת ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע. בית המשפט המחוזי הורה על העברת המשיב, סלאח אלצאנעה, ממעצר בבית מעצר למעצר בפקא"ל (פיקוח אלקטרוני) מחוץ לכלא, בתנאים מגבילים, וזאת בשל מה שכינה "חולשת הראיות המפלילות". השופט שטיין קיבל את הערר והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. **עיקר הניתוח המשפטי:** 1. **נקודת המוצא בעבירות נשק – מעצר עד תום ההליכים:** השופט שטיין הדגיש את הכלל המשפטי המושרש בפסיקה, לפיו בעבירות נשק, כגון אלו המיוחסות למשיב (רכישת נשק, החזקתו וסחר בנשק), **נקודת המוצא היא מעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים**. כלל זה נובע מהוראת החוק הקובעת חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות אלו. חזקת המסוכנות ככלל אינה ניתנת להפרכה על ידי חלופת מעצר, אלא במקרים חריגים ובעלי טעמים מיוחדים שיירשמו. הדברים באים לידי ביטוי, לדוגמה, בבש"פ 6469/22 אלקרעאן נ' מדינת ישראל. 2. **קיומן של ראיות לכאורה – גישות שונות:** * **גישת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי סבר כי הראיות נגד המשיב אינן עוברות את הסף הנדרש למעצרו בכלא עד תום משפטו. * **גישת בית המשפט העליון (השופט שטיין):** השופט שטיין הביע דעה שונה. לדידו, חומר הראיות **כולל הודאות של המשיב במשטרה** בנוגע למיוחס לו. הודאות אלו, אף אם קבילותן והימצאות "דבר מה נוסף" יצטרכו להיבחן במשפט עצמו, מהוות בסיס מספק לדרישת הראיות לכאורה בשלב המעצר. 3. **בחינת קבילות ראיות ו"דבר מה נוסף" בשלב המעצר:** השופט שטיין הדגיש כי **בשלב של דיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לבחון לעומק את קבילותן של ראיות התביעה או את קיומו של "דבר מה נוסף"**. סוגיות אלו נדונות בדרך כלל במסגרת המשפט עצמו. לעניין זה, הפנה השופט לפסיקות רלוונטיות כגון בש"פ 4484/24 מדינת ישראל נ' אגבאריה ובש"פ 2544/23 פלוני נ' מדינת ישראל. 4. **הודאות המשיב כראיה לכאורה:** הודאות המשיב נחשבות על ידי השופט שטיין כמקיימות את דרישת הראיות לכאורה על פי הלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל). הוא ציין כי לא נמצאה אינדיקציה לכך שההודאות ניתנו שלא מרצון חופשי, ולפיכך קבילותן אינה מוטלת בספק בשלב זה. 5. **"דבר מה נוסף" – תמונת המשיב:** השופט שטיין סבר כי תמונתו של המשיב, בה הוא נראה אוחז בכלי נשק, עשויה לספק את הדרישה ל"דבר מה נוסף" הנדרש לחיזוק ההודאות. 6. **מבחן "אם נאמין" (הלכת זאדה):** השופט שטיין קבע כי במקרה זה, קיומן של ראיות לכאורה לצרכי מעצר עד תום ההליכים עומד במבחן "אם נאמין" – כלומר, אם בית המשפט יאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו. 7. **היעדר טעמים מיוחדים לשחרור:** בהתאם להערכת הראיות, השופט שטיין קבע כי **לא נמצאו טעמים מיוחדים לשחרורו של המשיב מבית המעצר**. **החידוש המשפטי או ההדגשה בפסיקה:** החלטה זו מדגישה מחדש את **החשיבות והמשקל הרב שבית המשפט העליון מייחס לעבירות נשק ולחזקת המסוכנות הנלווית להן**. היא משקפת את הגישה כי גם אם קיימות ספקות מסוימים לגבי עוצמת הראיות בשלב מוקדם של ההליך, הנטייה תהיה להעדיף את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, במיוחד כאשר מדובר בעבירות נשק, וזאת כל עוד לא עולים טעמים מיוחדים לשחרור. כמו כן, ההחלטה מחזקת את ההבחנה בין הדרישות הראייתיות הנדרשות לצורך מעצר עד תום ההליכים לבין אלו הנדרשות לצורך הרשעה, וקובעת כי הדרישות בשלב המעצר גמישות יותר. **סוף דבר:** הערר התקבל, והמשיב הורה על מעצרו עד לסיום משפטו, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי.