עמ"נ 34468-04-14

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה כרוכה בערעור על החלטת המשיב, אשר סירב להעניק למערערת רישיון להפעלת בית ספר. המערערת טענה כי ההחלטה אינה מורשית וחסרת סבירות, שכן הדרישה היחידה הקבועה בחוק להפעלת בית ספר היא שיהיו בו יותר מעשרה תלמידים. עם זאת, השופט פסק לטובת המשיב בקובעו כי חוק הפיקוח מעניק למשיב שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לרישוי בתי ספר, ומספר התלמידים יכול להוות שיקול לגיטימי בעניין זה. השופט הדגיש כי אל לו לבית המשפט להתערב בחופזה בהחלטות ועדת הערר, במיוחד כאשר מדובר בממצאים עובדתיים ומקצועיים. הוועדה נימקה את החלטתה בנתונים שהראו כי בית הספר נכשל באופן עקבי בקליטת תלמידים מספקת, עוד לפני שהוקם אגף בקהילה אותו שירת, והמשיך לפעול למרות צו הסגירה. יתר על כן, החלטת הוועדה נשענה על הקביעה הסבירה כי מספר התלמידים משפיע על התפתחותם החברתית. השופטת הסכימה עם עמדת הוועדה כי יש לאזן בין התחשבות בנסיבותיו הייחודיות של בית הספר ובזכות הבחירה של ההורים לבין שיקולים רלוונטיים אחרים, כגון זמינותם של פתרונות חלופיים. מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח גידול משמעותי ברישום הסטודנטים, הגיעה השופטת למסקנה כי אין כל הצדקה לערעור, ודחתה אותו. המערער חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, ואילו הערבות שהופקדה על ידי המערער הייתה אמורה להיות מועברת למשיב.