ע"ע 425/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי סוגיות מרכזיות הקשורות לסכסוך פיצויים של עובד (המשיב) עם מעסיקו בארגון עובדים. ראשית, בית המשפט בחן את ההשלכות המעשיות של הסדר הצמדה בין שכרו של המשיב לבין שכרו של הממונה. השופטת מצטטת בהרחבה פסקי דין קודמים באשר לתוקפן ופרשנותן של הוראות זיקה אלה, ומדגישה כי הן מחייבות, ויש ליישמן ככוונת הצדדים. במקרה זה, בית המשפט מפרש את המונח "שכר" בהסכם ההצמדה כך שיכלול תוספות קבועות כמו תוספות באחוזים ושעות נוספות גלובליות, אך לא החזר הוצאות. השופט קובע כי הסדר ההצמדה מחליף את שכרו הקודם של העובד, ולא מתווסף אליו. מכאן, שיש להצמיד את שכרו של המשיב לשכרו של הממונה בכללותו. שנית, בית המשפט מתייחס לזכאותו של המשיב לפיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות פיטוריו שלא כדין. השופטת קובעת כי מאחר שהפיטורים נמצאו בלתי חוקיים, זכאי המשיב לפיצוי לא רק בגין הפסדים כספיים ממשיים אלא גם בגין עוגמת נפש. הסכום שנפסק על ידי בית הדין המחוזי, 50,000 ₪, נחשב סביר ולא ישתנה. בנוסף, בית המשפט קובע קווים מנחים לקביעת הנזק הכספי בפועל שנגרם למשיב עקב אי יישום הסדר ההצמדה, ומורה לצדדים לערוך השוואה בין שכרו בפועל של המשיב לבין שכרו של הממונה אליו קשור שכרו של המשיב. אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה על בסיס הנחיות אלה, בית המשפט ישקול מינוי מומחה שיסייע בחישוב. המשיב זכאי גם לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל, תוך התאמות המבוססות על השוואת השכר האמורה. האיגוד חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 5,000 ₪. השופט מסיים בהבעת תקווה כי הצדדים יוכלו להגיע לפתרון מוסכם על שני הצדדים, תוך הימנעות מהתדיינות משפטית נוספת.