ת"א 34514-11-19

תקציר

גדר הנתבעת פולשת למקרקעי התובעים ולשביל המיועד למעבר ציבורי. בית המשפט מורה לנאשם להסיר את הגדר ולפנות את השטחים הפולשים עד ליום 5.7.2022. מדובר הן בקרקע פרטית אליה פלש הנתבע (כ-19 מ"ר) והן בקרקע מעבר לקו הבניין בחלקת הנתבעת (כ-76 מ"ר). לתובעים, כבעלי הקרקע, הזכות לדרוש את הפינוי, בעוד הנתבעת לא הוכיחה את זכותה על השטחים הפולשים. ההבחנה בין שני סוגי הסגת הגבול היא מלאכותית ולכן יש להסיר את הגדר כולה. היה על הנתבעת לבחון את מעמדן התכנוני של המקרקעין ולעמוד בהסכם שיתוף עליו חתמה. טענותיה לניצול לרעה של זכותה נדחות שכן התובעים לא פעלו בחוסר תום לב, ואילו הנתבע עשה זאת בכך שהכחיש את ההסכם החתום. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעת המבוססות על חוזה המכר ואת טענותיה בדבר היעדר חתימתה על הסכם שיתוף הפעולה. השתהותה של המועצה המקומית בעמידה על זכויותיה אינה מעידה על רישיון מכללא לנתבע ואינה מוותרת על זכויות התובעים. גם טענות הנתבע מכוח עקרון תום הלב והמשפט העברי נדחות שכן זכות הקניין אינה מוחלטת ועליה לפנות את מקומה לזכות המעבר של הציבור ולזכויות הקנייניות והחוזיות של התובעים. לתובעים נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 23,400 ₪ והוצאות בסך 24,074 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.