ע"א 2305/23

תקציר

במקרה דנן, ביקשה המערערת לפסול את הרכב השופטים בטענות למשוא פנים וחוסר הגינות פרוצדורלית בסכסוך כספי הקשור להלוואות שלא נפרעו. בתחילה התנגדה המערערת להכללת ראיות מסוימות שצורפו לתצהיר המשיב, בטענה לאי סדרים פרוצדורליים. לאחר שהנציב התיר את הכללת ראיה זו, נדחו ערעוריו הבאים של המערער, מה שגרר האשמות נוספות בדבר אי תקינות שיפוטית ובקשות פסילה. המערערת טענה כי בית המשפט הפגין משוא פנים בכך שאיים בהוצאות משפט והתעלם מהתנהגות בלתי הולמת לכאורה של המשיב. הפאנל, בתגובה, הבהיר כי לא הייתה משוא פנים, וכי כל פעולה שננקטה הייתה נגד התנהלותו של המערער ובא כוחו באותה עת, ולא לגופו של המקרה עצמו. בהחלטה הודגש כי פסקי דין פרוצדורליים אינם מהווים עילה לפסילה אלא אם כן קיימת פגיעה אמיתית במשוא פנים. כמו כן, הערעור נדחה בשל שיהוי ונימוקים לא מספקים, וקבע כי אין לעשות שימוש לרעה בהליכי פסילה לצורך בחינה מחודשת של החלטות מעררים קודמים. נקבע כי העברת התיק לבית משפט אחר אינה מבוססת, וללא בקשה להוצאות לא הוטלו הוצאות, כך שהערעור נדחה ביום 14.8.2023.