ע"א 5869/03

תקציר

במקרה הנוגע לתקפותה של צוואה בין שני אחים, עסק בית המשפט העליון בפרשנותו של סעיף 35 לחוק הירושה, המבטל הוראות של צוואה אם נהנה היה מעורב בעריכתה. המערער ביקש לבצע את צוואת אמו המנוחה, שהיטיבה עמו, אך המשיב ערער עליה בטענה להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות בעריכת הצוואה. בית משפט קמא מצא כי המערער נטל חלק בעריכת הצוואה בכך שמסר פרטים לנוטריון, הסתיר את קשריו הקודמים עם עורך הדין וניהל את סידורי חתימת הצוואה, לרבות קבלת אישור רפואי מפוקפק מרופא שאינו מכיר את המנוח. בית המשפט הצביע על פערים פוטנציאליים בטיפול בכספים ממכירת דירה, שהתחלקו תחילה שווה בשווה בין האחים. כוונתה של האם לחלוק את עזבונה באופן שווה עמדה בסתירה להסדרים מאוחרים יותר לטובת המערער, והעלתה שאלות נוספות לגבי השפעתו. למרות שהמערער טען כי מעשיו אינם מהווים השפעה מספקת כדי לבטל את הצוואה, הדגיש בית המשפט כי פעולות מצטברות, גם אם אינן מספיקות כשלעצמן, יכולות לפסול צוואה לפי סעיף 35 בגין השפעה או מעורבות בלתי הוגנת. בית המשפט העליון תמך בהחלטתו של בית משפט קמא לבטל את הצוואה על יסוד מעורבותו של המערער, ולא ציין כי אין צורך להתייחס בנפרד לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת. פסק הדין הדגיש כי הפורמליות המשפטית המגינה על הרצון החופשי בצוואות צריכה למנוע הפרות פוטנציאליות, לחזק את פרשנותו המחמירה של החוק, תוך הכרה בחובה האתית למזער סכסוכים משפחתיים בענייני ירושה. לפיכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט.